הורים יקרים, אתם בסדר גמור

הורים יקרים

כל הכבוד לכם.
גם אם אתם מרגישים חרא, כל הכבוד לכם.
הורים שלא אכפת להם, לא מרגישים חרא.
אם אתם מרגישים חרא - אכפת לכם.
כל הכבוד שאתם מנסים להיות שם בשביל הילדים שלכם.
גם אם הילדה בת שנה, והיא משגעת אתכם.
גם אם הילד הוא מתבגר, והוא משגע אתכם.

כל הכבוד לכם שאתם דואגים לילדים.
מכינים אוכל.
טוענים מדיח.
מכבסים.
מדברים איתם.
פורקים את המדיח.
ואז טוענים אותו שוב.
יוצאים עם הקטנים שוב לגינה.
ואז טסים למרחב המוגן.
ושוב מחברים את הילדים לשיעור בזום.

וזה גם ממש בסדר שלפעמים אתם מוותרים לילדים ולעצמכם.
אם הילדים שוב אוכלים ג׳אנק.
אם המסכים דלוקים יותר מדי על שטויות מטומטמות.
אם אתם ֹלוקחים עוד קצת זמן בשירותים - רק בשביל עוד כמה דקות של שקט.
אם אתם שוב גוללים בטלפון בשתיים בלילה.
אם אתם עובדים פחות ממה שאתם צריכים.
אם אתם לא סבלניים לילדים כמו שהייתם רוצים.

זו תקופה משוגעת.
אנחנו עושים את הכי טוב שאנחנו יכולים.
בסוף, הייתי רוצה שהילדים יזכרו שהייתי איתם, ועשיתי להם קצת כיף בתוך כל החרא הזה.
תנסו כמה שאתם יכולים. זה בסדר גמור.
ויאללה, שייגמר כבר החרא הזה.

(נכתב ביום המי יודע כמה של מבצע שאגת הארי)